<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן ט"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמתו לגוי כדי שלא יעשה בה מלאכה בשבת. וישראל מצווה על שביתת בהמתו. ואסרו חכמים למכור בהמתו לגוי שמא ישאיל וישכיר. ואפילו בהמה שבורה אסרו למכור. ועל ידי סרסור מוכרין דסרסור לא מושיל ולא מוגיר, ובסוס התירו למכור להם שאינו עשוי אלא לרכיבה, והחי נושא את עצמו. ולא ימכור להם אפילו שור של פטם שעומד לשחיטה, שמא ישהה אותו ויעבוד בו. אבל מוכר פרה לשחיטה ושוחטה בפניו. ובמקום שנהגו למכור להם בהמה דקה מוכרין. וחיה דקה נמי במקום שמוכרין להם בהמה [נ"א חיה] דקה. אבל גסה אסור למכור להם בכל מקום. והוא הדין נמי חיה גסה אין מוכרין להם, דעבדו בהו מלאכה, שטוחנין בהם הרחיים. ולטבח גוי אפילו בלי סרסור מוכרין להם, דסתמא לשחיטה זבין, ואע"פ שפעמים שלוקח לחרישה, תלינן לקולא. ולגוי העושה סעודה שיש לתלות (דלשחיטה, נמי מותר לדעת) דלשחיטה בעי לה, מותר כדעת הגאון ז"ל. אבל לא בהמה טמאה, דודאי למלאכה בעי לה.
ובהמה טהורה לסתם אנשים שאינם טבחים ושלא בשעת משתיהם נהגו העולם התר ואין להם על מה שיסמכו, ועוד היאך משכירין להם ומשאילין סמוך לשבת. וכתב בעל התרומות בשם רבי' יצחק ז"ל ב"ר אברהם ז"ל דלא אסרו אלא בדורות הראשונים שהיו ישראל שכונים הרבה ביחד, והיו יכולים למכור זה לזה ואין הפסד בדבר. אבל עכשיו שאנו מפוזרים ביניהו איכא הפסד אם לא היינו מוכרין להם. וכתב רבי' הרשב"א ז"ל ולפי זה הטעם אין להתיר לקנות בהמות כדי למוכרן. דאיהו קא גרים לנפשיה ההוא הפסד. וכן נמי שאלה ושכירות ביום ששי לא ידענו טעם התר, אלא הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין.
